הי
רוצה להודות לכולכם על התמיכה הרבה והאהבה שאני מקבלת, מי במייל, מי במסרון ומי בטלפון
יודעת שאתם דואגים לי ומוכנים להושיט יד לעזרה בכל רגע שאזדקק.
רוצה לשתף אתכם בקצרה באירועי הימים האחרונים, ומבקשת סליחה שלא יכולה לעשות זאת בצורה אישית וטלפונית לכל אחד בנפרד פשוט, זה דורש המון זמן ואנרגיה שצריכה להיות מוקצת כרגע למאבק במחלה ולבני הבית...
הימים האחרונים היו גדושים בסידורים רבים לקראת הטיפול, החל בבדיקות גופניות ובהכנות לטיפול בהדסה (ביום ראשון עשו לי "פורט" מן צינורית פנימית שמחוברת באיזור הצווואר לעורק ראשי ושדרכה אני מקבלת את הכימוטרפיה ישירות לעורק ולוורידים), בסימון הגידול, טיפולי שיניים, רופאת נשים וכלה בעדכון החברים הקרובים, מחנכי הכיתות, יועצות ביה"ס, חברים, שכנים ומשפחה קרובה.... מסוכה הכי גדולה וקשה מבחינתי היתה להעביר זאת לבנות.
רותם חזרה מפולין ביום שבת (היה לה טוב ומאוד מאוד נהנתה). היתה לה מתכונת במורשת ביום שני ולכן רצינו לאפשר לה נחיתה רכה ופנאי ללמוד וביום שני בצהרים כשחזרה מביה"ס נהלנו את השיחה.
היה קשה ומורכב, כלל בכי/ בהלה/ כעס והמון המון שאלות שעל כולן ניסינו להשיב בצורה כינה ומעודדת, התרכזנו בכך שיש תרופה למחלה ושנעבור תקופה לא קלה ושבסופה אנחנו וכל הרופאים שמטפלים בנו מקווים ומאמינים שנחלים. הסברנו שהחיים מזמנים לנו אתגרים ואנחנו צריכים להשתדל לצמוח מהם ולהתחזק אחד מהשני.
בסופו של דבר מקווה שהמסר עבר ואנחנו נהיה עם אצבע על הדופק כל הזמן ונקווה שאכן נעבור זאת ביחד ונצליח בהחלמה.
היום סוף סוף התחיל הטיפול. הייתי כל היום בהדסה, יצאתי עם עמי ב-06:300 בבוקר וחזרנו ב-18:00 בערב. פגשנו את עובדי המחלקה המקסימים, פסיכולגית, עובדת סוציאלית, אחות שהיתה צמודה אלינו בזמן שקיבלתי את "קוקטיל" האינפוזיות (דרך הפורט, לא כאב...) וכולם היו מקצועיים רגישים ואדיבים.
זה היה ארוך ומתיש אבל בסה"כ עבר בסדר ואני מרגישה די טוב.
התרופות שאני מקבלת חזקות מאוד (עליהן להילחם בגידול) ובדרך הם הורסות גם תאים בריאים כגון (השיער, ולעיתים גם גורמות לבעיות בחניכיים, שיניים וציפורניים, אבל לא מחייב ונקווה שלא).
בשבוע שעבר בחרתי פאה נחמדה ואצרף לכם תמונה לתדמית החדשה שיצרתי לי - החלטתי שאם כבר פיאה אז למה לא לנצל זאת לשינוי... מקווה שתאהבו. (השיער אמור לנשור אחרי 10 ימים בערך, אז כנראה שלקראת שבועות אשנה תדמית:) בכל מקרה זה רק לתקופת הכימוטרפיה (שכוללת ששה טיפולים, כל שלושה שבועות), אח"כ השיער גדל בחזרה.
לתרופות הללו יש תופעות לוואי שהעיקריות בהן הן בחילות חזקות ועייפות קשה.
לבחילות קיבלתי כדורי מנע ולעייפות אני מקבלת קורטיזונים לכמה ימים, א בל בעיקר מומלצת מנוחה והקשבה לגוף.
כפי שהסבירה האחות בתוך הגוף מתנהלת מעכשיו מלחמה וזה זולל וגוזל המון אנרגיה ולכן משאבי הכח שלי היהיו מוגבלים. צריך ללמוד לנווט אותם למה שבאמת הכי חשוב, מבחינתי הבנות והבעל וכל השאר (עבודה, עבודות הבית, בישולים, עדכונים לסביבה הקרובה יצטרכו לחכות לזמנים של כח...)
העיפות והתגובות הן מאוד אישיות ומשתנות ממטופלת למטופלת, יש שמתאוששת אחרי 3-4 ימים, יש שמחוקות שבוע ויש שבועיים ויותר, יש גם כאלה שבימים הראשונים מרגישות טוב ודווקא בשבוע השני פחות, בקיצור אין כללים וכל אחת צריכה להתמודד עם מה שהגוף שלה משדר.
אני מאוד מקווה שאהיה מאלה שחוזרות לתפקד מהר, בשבילי, בשביל המשפחה, העבודה והסביבה, זה יקל על כולם, אבל כרגע מוקדם לנבא ובכל מקרה צריך לזכור שהכל זמני ושבסוף אמורה לחזור לחיים הנורמלים ולשגרה שכרגע נראית כ"כ נכספת. אז כמה שזה בנאלי אומר זאת, תהנו מכל רגע של בריאות ומהחפש לבחור מה לעשות וכיצד להסתכל על הדברים, כי שום דבר לא ברור מאליו.
זהו, אני מבטיחה לשוב ולעדכן במרוכז מדי פעם ושוב מבקשת מכל אחת מכן סליחה על שלא יכולה לעשות זאת אישית, צריכה כרגע את הכוחות והשקט עם עצמי. מקווה שאתן מבינות... אתן יכולות לכתוב לי במייל או לסמס ואשיב כשאוכל. אם אתן מתקשרות ואני לא עונה בבקשה אל תפגעו, זה לא אומר שאתן לא חשובות לי, זה רק אומר שאין לי את הכח לדבר ושאני אוספת אותו למאבק החשוב ואמיתי במחלה.
אוהבת אתכן ומקווה ומאמינה שיהיה בסדר ושרק יעבור "חלק" עד כמה שאפשר, גם ככה זה לא פיקניק (אחרי הכימוטרפיה מחכה לי ניתוח ואח" הקרנות).
תהנו מהמשפחה ומהילדים, מהחברים, מהשמש (שכרגע אסור לי להיחשף אליה), מהפרחים ומהדברים הקטנים שמסביב, החיים שלנו יפים לא ברורים מאליהם. מצטערת אם קצת נעשיתי רגשנית, אבל זה גם חלק מתופעות הלוואי :)
באהבה
אורלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה