יום שני, 16 באפריל 2012

נפלו עליי השמים..

נפלו עליי השמים,
כך פתאום ביום בהיר,
ללא שום התראה ודווקא כשנראה היה שהכל בסדר,
בדיקה שגרתית בדחיפתה של מרגלית, חברתי היקרה, הביאה אותי בערב חג הפסח להיבדק אצל ד"ר פפו, כירורג במכבי, שבעוונותיי או בשגרת ימי העמוסה לא התפניתי לעשותה כ-5 שנים....
ואני בעליצות ושמחת חיים (של טרום החג הקרב), נכנסת אליו בהרגשה שאני מבזבזת זמן יקר ומיותר לפני כניסת החג ובוא האורחים... ולתדהמתי, הוא מאבחן מיד שני גושים, אחד בשד ימין ואחד מתחת לבית השחי הימני ומבקש ממני בצורה החלטית ותקיפה לעשות ממוגרפיה וביופסיה בהקדם. אני בחצי חיוך, שואלת אם אפשר לחכות  לסוף החג והוא בנחרצות אומר שמעדיף שלא ומבקש שאנסה לקבוע תור ביומיים הקרובים ואם לא אצליח אצור איתו קשר ונותן לי את הטלפון האישי הפרטי שלו !!! אני שואלת אם יש סיבה לדאגה... והוא אומר שכדאי לא לשחק בדברים האלה.
אני קובעת מיד אחרי החג ממוגרפיה ואולטרה סאונד בהדסה עין כרם ולאחר יומיים ביופסיה ועובר עוד יום עד שאני מתבקשת להגיע אליו למרפאה, כי משהו לא ברור... אני מיד מבינה שמשהו לא תקין, כי אחרת בוודאי היה שמח לבשר לי בטלפון שהכל בסדר והפעם משריינת את עמי לצידי בדרכי למרפאה...
עמי ואני ממתינים בין התורים ומיד כשד"ר פפו מבחין בנו, הוא קורא לנו להיכנס... ואז מגיעה הבשורה: "נמצא שיש גוש סרטני מתחת לבית השחי ומהשד התוצאות עדיין לא וודאיות, אבל סביר להניח שגם שם מדובר בגידול סרטני".
עמי שואל באיזה גודל/דרגה וד"ר פפאו משיב 3 מתוך 4(!), עמי נבהל ומחוויר (נדמה לי שגם דומע) ואני מחייכת ומודה לד"ר פפו על האבחון המהיר, היחס האישי והטיפול המסור וכנראה לא ממש מעכלת את משמעות הבשורה שזה עתה נחתה...
ד"ר פפו אומר שהתמונה עדיין לא מלאה, כי צריך לעשות בדיקת MRI ו-PET-CT שבהם ניתן לעמוד בוודאות על גודל הגידול ולוודא אם יש גרורות ולכן מוקדם לנבא ולדבר על סיכויים, אבל באופן כללי סיכויי ההחלמה מסרטן השד גבוהים וסביר להניח שאם אין גרורות, אצטרך לעבור כימוטרפיה להקטנת הגידול, כריתה (חלקית או מלאה, תלוי בהתפתחויות) והקרנות.
אנחנו יוצאים משם בהלם, השמים נפלו על ראשנו כך פתאום ללא שום התראה או סימן מקדים ואיך זה יתכן שיש בגופי מחלה כשאני מרגישה כ"כ חיונית ובריאה?!


חג הפסח היה נפלא, נחנו, ארחנו חברים ומשפחה, טיילנו כמה ימים קודם בצפון הפורח, השתובבנו בטרמפולינה שקנינו לבנות לכבוד החג וגם הקשר ביני ובין עמי הגיע להרמוניה אחרי הרבה שנים של מאמץ, אז איך זה שפתאום זה צץ ?!

הדאגה הראשונית עוברת ישר לבנות ואחרי שיחה משותפת ברור לנו שכרגע לא אומרים להן דבר, עד שהתמונה מתבהרת לפחות לנו .אני חושבת על רותם היקרה, בתי הבכורה בת ה-16, שאוטוטו אמורה לנסוע  לפולין לחילופי משלחות של מחול ומתפללת בלבי שלא אהרוס לה את החוויה, כי כ"כ מגיעה לה החופשה והמנוחה אחרי כל המאמצים וההשקעה שעשתה בלימודים ובמחול השנה.  מקווה שנוכל להמתין עם הבשורה עד  שתחזור ואם אפשר גם אחרי המתכונות והבגרויות שממתינות לה מיד אחרי, אבל מי יודע מה יקרה...

אנחנו חוזרים הביתה ומנסים לתפקד כרגיל, אסיפת הורים ליערה בערב (כמה כיף היה לשמוע מחמאות עליה בתוך כל הכאוס שהיינו מצויים בו), שיעורי בית, ארוחת ערב, מקלחות וסוף סוף מגיע הלילה בו ניתן לחשוב ולהפנים...הלילה עובר ללא שינה על שנינו...


מסקנות ותובנות:
נשים (בעיקר), לכו להיבדק כל חצי שנה אצל כירורג (מדובר בבדיקה פשוטה של כמה דקות) ואם אתן מעל גיל 40 עשו ממוגרפיה כל שנה, זכרו בסרטן השד זמן גילוי המחלה הוא קריטי ומשמעותי לגבי הטיפול וההחלמה !


היה מפתיע ומשמח להיווכח שיש רופאים בשירות הציבורי שרואים בעבודתם שליחות, שהם מקצועיים אבל לא פחות חשוב מזה אנושיים ורגישים ויעשו הכל למען החלמתכם. ד"ר פפו, (שבדיעבד התברר לי שהוא גם מנהל המכון לבריאות השד בביה"ח אסף הרופא), התגלה ככזה וזה המקום להודות לו על הגילוי המהיר והדחיפה להיבדק כמה שיותר מהר על-מנת להגיע לאבחון ולטיפול מוקדם ככל האפשר, תודה לך איש יקר!

2 תגובות:

  1. יקירתי,
    מתחילה לקרוא על המסע שלך. מגלה באופן מצמרר איך הדרך של כולנו דומה. מתרגשת על האופן שבלי להכיר אותך, אני כבר כאילו מכירה. ורוצה להגיד לך שהולם אותך מאוד שיערך הקצר.

    השבמחק
  2. מאחלת לך רפואה שלמה וכמובן כל הנשים צריכות לזכור שעליהן להיבדק, בעיקר כאשר קיים סיכון גנטי. לצערי, לסבתי הסרטן לא התגלה בזמן בשל רשלנות בפענוח ממוגרפיה

    השבמחק