הי יקיריי
תודה לכל הדורישם לשלומי, המסמסים, המטלפנים, הכותבים במייל ואלה ששולחים אהבה,תפילה, כדוריות, תטא הילינג, וטיפולים אחרים, לאלה שדורשים בשלומי ומביעים דאגה ואיחולים גם לאלה שעושים זאת בדממה (מחשש להפריע, אני שומעת ומרגישה גם אותכם !!!)
רציתי לעדכן מעט שאת הימים האחרונים העברתי בבית, בעיקר במנוחה, ובין לבין, קמתי לבנות וניסיתי לתפקד ולמלא את מחוייבותי כאם וכעקרת בית (את התפקיד השני מודה שעשיתי בפחות אנרגיה ומוטיבציה והתוצאות בהתאם... אבל אף אחד לא מתלונן :).
לקראת סוף השבוע התחזקתי מעט וביום חמישי, חגגנו לעמי יומולדת בחיק המשפחה הגרעינית המצומצמת והיה נחמד. ביום שישי יצאנו למסעדה ברעות להשלמת הלאזניה והעוגה שהצלחתי להכין יום קודם... , ואתמול הוזמנו ביחד עם הוריי לארוחת צהרים אצל ליאת ושמוליק (אחותי וגיסי ) שהכינו ארוחה מפנקת ומושקעת, תודה ! גם חנן ודורי הגיעו לשעה קלה מהצפון וחנן התעקש לעשות לי טיפול אנרגטי שסליחה שאינני זוכרת את שמו אבל הוא לחץ לי על נקודות בכף היד שמייצגות הגוף כולו ואיתר את איזורי הגידול ואני נדהמתי לגלות שכשלחץ עליהם זה כאב (מה שלא קרה בנקודות אחרות) וכגודל הצלחת איתור הנקודה, כך היה גודל כאב הלחיצה... (אח"כ הוא השתמש במגנטים וחימום האזור, עשה לי הכנה לדמיון מודרך שעליי היה לבצע היום בעת הכימו ולבסוף הניח זרעי חילבה על הנקודות שסימן), ואל תגלו לו, אבל הכי נהניתי מהעיסוי המפנק בסוף של הכתפיים התפוסות (שלא ממש קשורות למחלה, נראה לי :)
בכל מקרה, חייבת להיות כינה ולהודות שלמרות כל אלה, הייתה לי גם נפילה מורלית בסוף השבוע, כי שוב נחתו עליי ההכרה וההפנמה (וביתר שאת הפעם) עד כמה אני מוגבלת ביכולת שלי לתכנן דברים אפילו לטווח הקצר של מהיום למר, ולעשות דברים שאני רוצה (כגון ההופעה של עידן רייכל במצדה (שהבנתי שהייתה מ ד ה י מ ה ! או אפילו זאת שתהיה בשוני, פסטיבל האורות בירושלים שמתקיים בימים אלה ולא יודעת אם יהיה לי הכח הדרוש להליכה שם, טיולי טבע, לונה פארק, או סתם רחצת קיץ בים ואפילו הנסיעה לעבודה...), אני יודעת שזה זמני וזה עוד ישוב ויקרה, אבל ההרגשה שהחופש הגדול דופק בדלת ואני כ"כ מוגבלת בתנועתי ובכוחותיי הצליחה לבאס אותי (תודו שזה מבאס גם לי מותר מדי פעם מדי פעם, אמרו לי שזה אנושי :)
אני מייחלת שהסבבים הבאים של הטיפולים ילכו יותר "חלק" ומידת המוגבלות שלי תצטמצם ומה שיש לי לומר לכם בהקשר זה - עשו את כל אלה, כל עוד אתם יכולים, כאילו אין מחר ! (מה חשבתם שלא יהיה מוסר השכל לחלק הפחות נחמד הזה של המייל?!)
ובכן היום הגיע זמן הטיפול השני, הגעתי עם עמי להדסה מוקדם בבוקר לבדיקת דם ולצערינו נוכחנו כי הכדוריות הלבנות עדיין נמוכות מהנדרש (ובזה מבטיחה שתם החלק הפחות טוב של הסיפור), אבל לשמחתנו הנטורפלים עלו ולכן אפשר היה לתת לי את הטיפול הכימוטרפי, א ב ל מה שהכי שימח אותנו היה לגלות שהגושים שהיו לי קטנו ב-70-80% (אחרי טיפול אחד!) וזה אומר שהחומר עובד היטב ומעבר לזה שהוא מחסל לי את הכדוריות הלבנות הוא גם עובד על התאים החולים ומצמצם אותם משמעותית! בשלב זה, האני הפרקטי והאופטימי שלי מיד התעורר לתחייה, ושאלתי את האונקולוגית האם זה אומר שאפשר יהיה לקצר תהליכים ולדלג על חלק מהטיפולים, אבל היא בהחלטיות של מביני דבר ענתה בצורה נחרצת וחד משמעית שלא ושצריך לעשות את כל הפרוטוקול שנקבע :( ובכל זאת זה משמח, תודו !
אז זהו אח"כ ישבתי מחוברת לקוקטייל הכימו כארבע שעות ועבר ממש בסדר, עמי היה איתי ומדי פעם (כשנמנם, הוא עובד קשה יותר בזמן האחרון...) יכולתי להשיב למסרונים ולשוחח עם שותפותיי לחדר ולגורל ומדהים להיווכח כיצד בזמנים כאלה, הגיל, המוצא והאמונה נמחקים כהרף עין (היתה שם רוסיה, דתייה, אישה מבוגרת ובחורה צעירה) ולכולנו היה מכנה משותף אנושי מחבר, וכל היתר נראה היה שולי וחיצוני.
זהו עכשיו אני בבית, אחרי שישבתי קצת עם רותם ויערה ותיכף הולכת לנח, מחר אמורה לקבל את זריקת הנאולסטין, שאמורה לשמור לי על הכדוריות הלבנות, בואו נחזיק אצבעות שזה יעזור)
מחבקת אתכם
ומאחלת שבוע טוב
באהבה
אורלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה