יום שבת, 16 ביוני 2012

שבוע אחרי הכימו השני, חולשה כללית וכמה תובנות...

כמעט שבוע חלף מאז הכימו השני שקיבלתי ולצערי במשך כל השבוע תקפה אותי חולשה כללית, כזאת שלא הכרתי כמותה, כזאת שהשאירה אותי מרותקת למיטה במשך רב שעות היום. לא יאומן שהדברים הקטנים שאנו עושים כלאחר יד, כגון: לקום, ללכת, להתלבש, לדבר, לקרוא ואפילו לאכול או לצפות בטליוזיה, גוזלים מאתנו כ"כ הרבה אנרגיה... הכל היה קשה לי, לראש היו רצונות ותכניות משל עצמו (לקום, לעשות, לעבוד, לבשל, לצייר, לפגוש, לשוחח...) ואילו הגוף סירב לשתף פעולה ולהיענות ומשך אותי למצב מאוזן, למיטה. היו גם צרבות, קצת בחילות, טעם רע בפה (הכל טועם כמו ברזל), עצירויות (סליחה שאני משתפת), אבל קשה להסביר את הקושי להחזיק את הגוף והדעת במצב מאונך, כאשר הכל מושך למטה... היה קשה לי לכתוב במייל או בבלוג, גם פיזית וגם נפשית, כי הרגשתי שאני לא רוצה לצער ולהדאיג את כל הסובבים (שלעיתים נדמה לי שדואגים יותר ממני...), אבל בסופו של דבר, היום השכמתי קום, ב-06:30 ביום שבת, דבר שלא קרה שנים, וביושבי בגינה עם משב הרוח הקריר ורחשי הטבע המתעוררים ליום חדש, סיכמתי עם עצמי שאם החלטתי לכתוב מסע, הוא צריך לשקף נאמנה את מה שעובר עליי, בטוב וברע, אחרת אין לו טעם וערך...  והנה עוד שיעור עבורי, ללמוד לשתף גם במקומות הנמוכים, דבר שאיני מורגלת בו.
אז אחרי רביצה של כמעט שבוע, לפתע השכמתי קום (אולי סימן ראשון להתחזקות ואולי גם לגוף נמאס כבר לשכב...), הכנתי קפה טוב של בוקר ויצאתי לגינה. קיבל את פניי משב רוח רענן של בוקר, ציוץ של ציפורים, זמזום דבורים וכמה נביחות רחוקות של כלבים טועים שעוד לא החליטו אם הם מתעוררים או ממשיכים בשנת הלילה... ישבתי על הכיסא בגינה, התמכרתי לרוח ולריתמוס הנפלא של הטבע וחשבתי לעצמי כמה נעים לשבת ולהרגיש חלק מכל זה וכמה מעט פעמים יצא לי לעשות זאת ולהנות מכל היופי הזה שלמעשה היה מצוי פה תמיד ממש מתחת לפינה. שנים שאנחנו גרים פה בניל"י, מטפחים גינה מדהימה (הקרדיט בעיקר לעמי), ומוקפים בטבע ובאוויר של הרים וכ"כ מעט פעמים, יצא לי לשבת ולהיות חלק מכל זה. פתאום הבנתי, כמה טפשי ולא נכון היה לחיות את השנים האחרונות במרוץ האינסופי אחר הדבר/ההישג/התפקיד/המכשיר/הפריט הבא.... כל יום שקמתי היה בבחינת יום חדש של משימות, תכנונים, הגעה ל... צריך לעשות, מצפים ש... ולרגע לא היתה עצירה\התבוננות\שאלה\האם באמת צריך ובעיקר מה באמת אני רוצה או צריכה. היה מרוץ מטורף של חיים שאין בהם עצירה או התבוננות על הדרך ועל מה שנדרס בתוכה. פתאום הבטתי בסאני הכלב, שתמיד כשאני חוזרת מהעבודה, מקבל את פניי בקשקוש זנב טבעי ומיידי, שמח בחלקו ממה שיש ופעמים רבות ראיתי אותו רובץ להנאתו סתם כך על הדשא הלח או על המרצפות הקרירות בשעות החם הכבד וחשבתי לעצמי, כמה פשוט להיות כלב...  התבוננתי בשקט שמסביב, בצמחים שפורחים בעונתם, בדבורים שמזמזמות את שירתם ומוצאות צוף והבנתי שיש ריתמוס נכון לטבע וכל דבר קורה בעתו ואילו אנחנו בני האדם קצת הסתבכנו והתרחקנו, נטשנו אותו לטובת דברים אחרים. פתאום חשבתי לעצמי שזהו הסרטן שבתוכנו, כל הרעשים המיותרים, העומס, הלחץ, התסכול, הרצון להגיע ל... הלעשות דברים שאנחנו לא ממש רוצים או אוהבים, שלא תואמים את הטבע הראשוני הבסיסי שלנו, אנחנו  מתישים את עצמנו ולא דואגים להקשיב לגוף שנושא אותנו ושמאותת לנו מדי פעם  (בצורת מיגרנות, עייפות, מחלות קטנות, דיכאונות) שעלינו להרפות, לנח לתת לגוף ולנפש את מבוקשם. אז הנה גופי שלי קרס, לאחר שנים רבות של חוסר הקשבה ועתה הוא פוקד עליי במלוא עצמתו לנח, ולעשות את מה שהטבע רגיל...
אולי זה נשמע לכם פשטני/פלספני/יומרני, אבל הבוקר כשקמתי וישבתי בחלקת אלוהים הקטנה שלנו וכל היופי של הבוקר מילא את האוויר, זה מה שחשתי והחלטתי לשתף.
היום כולו עבר עליי עם יותר כוח ואני מקווה שזה אות משמח ואופטימי לקראת השבוע שבפתח.
מאחלת לכולכם שבוע טוב ובמירוץ המטורף של החיים, אל תשכחו להאט מדי פעם, לנח ולהתבונן על הטבע הקסום שמסביבכם
באהבה
אורלי


4 תגובות:

  1. אורלי יקרה,
    איזה כיפ שקורים לך גם דברים טובים במהלך התקופה החדשה.. לקחת אותם ולאמצם גם בשגרת החיים הרגילה שלנו זו הגדולה!! שבוע מבורך ומחוזק !!!
    אורית

    השבמחק
  2. תודה אוריתה יקרה,אכן כך, לנסות למצוא את הטוב במה שיש ולנצור אותו להמשך, תודה על ביקורך ותגובתך!

    השבמחק
  3. רפואת ה' כהרף עין. אנחנו מצטערים על הדרך שבה את מלמדת אותנו שיעור חשוב לחיים, אבל לוקחים כל מילה ומיישמים. מקווה שתחזרי במהרה למרתון עבודה (במקרה שלך יצירה) בישולים ילדים, אך הפעם קשובה יותר לגוף ולנפש. ממש כמוך גם אנחנו צריכים ללמוד לעשות פסק זמן ויפה שעה אחת קודם! נשיקות, עדנה.

    השבמחק
  4. תודה עדנה יקרה, על התשובה המרגשת, שמחה אם לוקחת חלק ולו הקטן שבקטנים בפסק הזמן הדרוש להתבוננות ולהקשבה לגוף ולנפש, המשך שבוע טוב!

    השבמחק