יום שלישי, 31 ביולי 2012

מצטערת שאין לי שום דבר טוב לכתוב על הכימו הרביעי




מצטערת שאין לי שום דבר טוב לכתוב על הכימו הרביעי, מלבד העובדה שהוא עבר...
היה קשה, ארוך ומתיש והנחמה היחידה היא שנותרו רק עוד שניים...
כיוון שלא מצאתי מילים (או כח...) לתאר את חולשת הגוף, חוסר המנוחה והבדידות שחשתי לא כתבתי.
מביאה את מילות השיר (המקסים) "ימים לבנים" של לאה גולדברג שחשתי הזדהות איתו בימים אלה -


"ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה.
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.

כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים
הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר
לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים.
ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר.

לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע,
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה". 

מילים: לאה גולדברג

"שלוות בדידות" (שם זמני), אקריליק על בד 70*100

מייחלת לימים טובים וצבעוניים יותר, שבוודאי עוד יגיעו :)






2 comments:

  1. אורלי יקרה-השיר מרגששששש.....
    תתחזקי ותרגישי טוב בעז"ה
    אל תשכחי שהכל עובר.....
    נשיקות
    יעל

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יעלי יקרה, אכן גם בירידות וברגעים הקשים מתנחמת בכך שיבואו ימים אחרים יפים וטובים יותר, תודה!

      מחק