יום שני, 31 בדצמבר 2012

20 הקרנות כבר מאחוריי !

לא יאומן איך שהזמן רץ ואוטוטו מגיע המסע שלי לסופו -
עברתי עד כה 20 הקרנות ונותרו לי עוד 15, ואחריהם עתיד חדש שאני מתחילה לחשוב עליו ולרקום בו חלומות, (בשלב זה בדמיוני עדיין...)
ההקרנות עוברות בסה"כ בסדר, יש מעט עייפות שמצטברת, ככל שמתווספות הקרנות ואדמומיות קלה בעור, אבל בעצם החלק היותר קשה עבורי בשלב זה, הוא דווקא החלק המנטלי של הנסיעה היומיומית לירושלים ובעיקר ההמתנה הארוכה והבלתי הגיונית, לעיתים של שעתיים-שלש או יותר בשביל כמה דקות של הקרנה... לא מצליחה להבין מדוע לא ניתן לייעל את המערכת ולגרום לכל אדם להגיע בטווח השעה הייעודה שנקבעה לו.
למרות שבחרתי לקבל הקרנות בין השעה 10:00-11:00, עליי להגיע מדי בוקר ולרשום את עצמי מחדש ברשימה ולייחל שלפניי לא יהיו הרבה אנשים. בכל פעם שאני מגיעה מקבלת את פניי רשימה בלתי צפוייה של ממתינים, בין 6-12, כפול כרבע שעה לכל אחד... תעשו את החשבון לבד... אז כן, צריך להצטייד בהמון המון סבלנות ולקחת נשימה ארוכה ולזכור שבסופו של דבר זה יגמר... אני מצטיידת בספרים, מנסה לעשות סידורים, בדיקות, לשוחח בנייד ולרקום חלומות בין התורים המשתרכים ובעיקר לנתק את עצמי (פיזית ומנטלית) מהמקום (מסדרון עגמומי צר וארוך) ומסיטואציית ההמתנה.
בהקרנה עצמה אני מנסה לעצום עיניים ולהיות במקומות רחוקים יפים ועליזים יותר (לפעמים זה ים כחול פתוח ורחב ידיים, לפעמים זה כר דשא רענן בלתי נגמר או שדה נוריות ססגוני וריחני...)

אחרי ההקרנות אני חוזרת לבית, לשגרת היומיום (בישולים, כביסות, עזרה בשיעורי בית, הסעות וכל היתר...) ובין לבין נחה, צועדת ברגל ונושמת לתוכי נופים ומראות משכרים, פוגשת אנשים, צופה בסרטים טובים (לאחרונה, "למלא את החלל" ו"הרי הקלימנג'רו"), להופעות (לפני כחודש יהודית רביץ, מחר גליה עטרי ואחריה מתוכנן קובי אפללו), לארח ולהתארח אצל משפחה וחברים ולצייר...
מה שמוביל אותי לנושא התערוכה שהבטחתי ליצור בסוף המסע שלי.
בפוסט שעבר סיפרתי לכם שאני מתכננת לעשות את התערוכה בבית צרפת בירושלים, אבל בסופו של דבר, החלטתי לבטל את התערוכה שהיתה אמורה להיות עם עוד 4 אמנים ולעשות תערוכת יחיד בגלריית "הכל במסגרת" שבשילת.
לפני כשנה עשיתי שם תערוכה שנקראה "השקט שאחרי הסערה" (כך חשבתי :)... ונראה לי שהמקום והסיטואציה טובים לי בשביל להציג את הציורים שנקשרו למסע ולאסוף ביחד את כל האנשים היקרים שליוו אותי לאורכו, להודות להם ולחגוג ביחד איתם את סופו ואת פתחה של תקופה חדשה טובה ובריאה יותר.
כפי שרמזתי בתחילת הפוסט יש לי המון מחשבות לגבי ה"מחר", היום שאחריי מסע ההחלמה שלי וככל שחולף הזמן אני מבינה יותר ויותר, שהמחלה הגיעה כדי לגרום לי לגדול ולהתפתח וליצור שינויים מבורכים בחיי.
אקדיש לזה פוסט מיוחד, כאשר הדברים "ישבו" טוב יותר אצלי בראש, רק אומר שבאופן מפתיע וכלל לא ברור, על אף הכאב והקשיים הפיזיים שעברתי, דווקא בתקופה הזאת הרגשתי "חיה" יותר מתמיד, הרגשתי חיבור בלתי אמצעי לסביבה, לנוף ולאנשים וצצו בי תעצמות נפש וכישורים חדשים שכלל לא ידעתי על קיומם...

אז אנא שריינו ביומנכם את יום חמישי בערב ב-7.2, שבו ניפגש לפתיחה חגיגית של תערוכת הציורים שלי, אשלח הזמנה מסודרת בהמשך, אבל כבר עכשיו בטלו כל תכנית אחרת :)

מאחלת לכולכם המשך שבוע טוב!
להתשמע... אורלי


ציור חדש, נוף מופשט 18, אקריליק על בד 100*100 ס"מ

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה