רק לפני שבוע שמחתי לבשר ולהזמין את כולכם לפתיחת תערוכת היחיד שלי "ממעמקים" והייתי מלאת התרגשות ושמחה על חגיגת סוף המסע שלי ושוב לחיים יש דרכים לשוב ולהזכיר לנו שאין שום דבר בטוח ואין לדעת מה יילד יום...
אבי היקר, מאושפז בהדסה למעלה משבועיים וחצי, עם זיהום בדם שלא ברור מה מקורו וכל העת הזאת הוא קיבל אנטיביוטיקות מסוגים שונים שאמורות היו לטפל בחיידקים הללו (שנמצאים תדיר במערכת העיכול אבל לא אמורים להימצא בדם). עלה חשד שקיים חור במעי שמאפשר את מעבר החיידקים וחיכו שאבי יתייצב על-מנת לעשות לו בדיקת קולונוסקופיה שבה אפשר יהיה לאתר את מקור הבעיה.
ביום שני, אבי נכנס לבדיקה, שאמורה הייתה להיות שגרתית, אחת מיני רבות שהוא עובר ותוך כדי הבדיקה נוצר נקב במעיים שהצריך כניסה מידית לחדר הניתוחים. אבי נותח במשך שלש שעות ושהה יומיים בטיפול נמרץ ולשמחתנו, מצבו התייצב והוא עבר אתמול להמשך טיפול במחלקה הכירורגית. ואם כבר דנים באבי, חייבת לספר למי שלא מכיר שהוא סיפור גבורה וסמל לתקווה ולאופטימיות או כמו שמכנים אותו בהדסה "נס רפואי מהלך": הוא עבר השתלת ריאה לפני כ-18 שנים, (מראשוני המושתלים בארץ), לימפומה שבאה אח"כ כתוצאה מהתרופות שקיבל כל השנים כנגד דחיית השתל ובשנתיים וחצי האחרונות מקבל דיאליזות (גם הכליות נפגעו כתוצאה מהכדורים הרבים שהוא מקבל) ובין לבין מתאשפז בשל סיבוכים כאלה ואחרים ובכל אותם שנים ארוכות הוא מצליח לשמור על אופטימיות ולקיים שגרת חיים כמעט רגילה של בעל אוהב, אב וסב ופה חייבת להזכיר ולציין גם את אמי תמר שהיא גיבורה לא פחות גדולה ממנו, שעומדת לצידו כל העת ותומכת בו באהבה ובמסירות אין סופית וללא ספק יש לה מקום נכבד בבריאותו ובהצלחתו כל השנים (אבי נולד בטו' בשבט ובדיוק לפני שנה חגגנו את יום הולדתו ה- 70 באירוע גדול ומשמח).
בין כל זה, גם אני עשיתי בדיקת דם וגיליתי שהכדוריות הלבנות שלי שוב ירודות מאוד, (1.3), מה שמציב את המערכת החיסונית שלי בסכנה גדולה של הידבקות. שוב קיבלתי זריקה להעלאת הכדוריות ועברו עליי ימים לא פשוטים שבהם לא מעט דאגות ודילמות: האם לבקר את אבי ששכב בטיפול נמרץ בידיעה שאני מסכנת את בריאותי? ואיך אפשר שלא..., האם לקיים את פתיחת התערוכה אליה התכוננתי זמן רב? האם לכתוב בבלוג ולשתף אתכם במה שקורה? (הרי אמרתי כבר שאם לא אספר את האמת, מה הטעם בבלוג בכלל...)
בסופו של דבר, אני כותבת, ולאור מצבו של אבי שהתייצב ואף בתמיכתו, החלטתי לקיים את פתיחת התערוכה כפי שתכננתי למרות שהשמחה תהיה חלקית כיוון שאבי לא יוכל לקחת בה חלק. אבל הארוע כבר נקבע, ההזמנות חולקו הציורים מוכנים לתלייה ובכל זאת עברתי מסע לא פשוט שראוי להיחגג בסיומו ובתוך כל העצב, הדאגה והכאוס כדאי להיאחז בדברים הטובים ובשמחות הקטנות והגדולות שנותנות לנו טעם ותקווה בחיים.
אז מאחלת סוף שבוע נעים וחם לכולם, נקווה לבריאות ולבשורות טובות.
נתראה ב"ה ביום חמישי.
שלכם
אורלי
 |
| ציור חדש מאתמול, עדיין ללא שם, אולי פשוט אקרא לו "החיים"... , אקריליק על בד 100*100 ס"מ |
