יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

הקרנות

זמן רב לא עדכנתי את הבלוג (ואפילו ננזפתי על כך :), פשוט הייתי בהפוגה שבין הניתוח להקרנות ולא היו לי דברים משמעותיים לומר, מעבר לכך שניסיתי להעביר את הזמן בנעימים, בחיק המשפחה והחברים ולהתמיד בלעשות את הדברים שעושים לי טוב (כגון: הליכה באויר המרענן, קריאה, ציור, צפייה בסרטים, הרצאות, מסעדות ושופינג... מה לומר, החיים הטובים ממש :)
ביום שני הגיע השלב האחרון של הטיפולים (כולי תקווה שכך, אמן ואמן) - ההקרנות.
התייצבתי בבוקר בהדסה, קצת חוששת מהלא נודע ואחרי פגישה עם האחות ועם רופאה וסימולציה שנעשו כשבועיים לפני זה, הבנתי כי יועדו לי 35 הקרנות, שאותם עלי לעבור מדי יום, במשך חמישה ימים בשבוע - 25 לאיזור החזה ועוד 8 הקרנות boost לאזור הגידול. תופעות הלוואי, כפי שאמרה האחות הן עייפות ולאות מצטברת (לא מחייב, אבל בד"כ... ומשערת שרק הנסיעה היומיומית לירושלים וחזרה עשויים לגרום לכך...) ורגישויות בעור באיזור המוקרן, מאדמומיות וגרד ועד כוויות (נקווה שלא אגיע לזה...)
אחרי כל ההסברים, והמתנה של שעתיים במסדרון עמוס ומלא באנשים שמצפים להקרנה כמוני, (וניכר גם על פניהם שלא של סרט...), נקראתי לחדר ההקרנות. קיבלו את פניי אח ואחות ונתבקשתי להסיר את הלבוש מפלג גופי העליון ולשכב על המיטה כשמסביבי נעים מכשירים שתפקידם לצלם, לסרוק ולשלוח את הקרניים שאמורות להרוס את התאים הסרטניים שנותרו. מה לומר... למרות שכלל לא כואב, ומעבר לכמה צפצופים ואורות אדומים גם כלל לא מורגש ואפילו חולף די מהר (כמה דקות, אבל ארוכות במיוחד), ההרגשה הזאת של לשכב לבד בחדר המנוכר מול כל הציוד המתוחכם והמכשירים האימתניים ולקוות שכל המדידות והחישובים שעשו הפיזיקאים והמכונות מדויקים ומכוונים אך ורק לאזורים המיועדים ושיהרסו אך ורק את התאים הסרטניים ולא יפגעו ברקמות בריאות... היא הרגשה של חוסר אונים ותלות מוחלטת ברפואה, במטפלים או בחסדי שמים...
אז ביום שני יצאתי קצת מבוהלת ועם הזמן, אני מתרגלת לסיטואציה, מתחילה להכיר את סדר סיבוב המכשירים החגים מעל לראשי, את זמן הצפצופים ומשך האור האדום ומנסה לנשום סדיר ולחשוב על ים ושמים כחולים... ואח"כ לצאת לשגרת יומי...
בחרתי לעשות את הטיפול בין השעות 10:00-11:00 בבוקר, (כדי לדלג על הפקקים של הבוקר ולהספיק לאכול ארוחת בוקר בנחת ולעתים גם הליכה ולשוב בצהרים ולקבל את פני יערה), אבל לצערי, ההמתנה מתארכת מעבר לשעה היעודה ועל-כן אני מצוידת בספר או מנצלת את הזמן לטלפונים או ל"סידורים" אחרים... זה המקום לומר שמי שרוצה לפגוש אותי לשעה -שעתיים מוזמן בכיף להעביר איתי את משך זמן ההמתנה... 
זה באשר להקרנות עד כה, וכשאני חושבת על החודשים האחרונים ועל כל מה שעברתי בתוכם, נראה לי שזה החלק היותר קל במסע ההחלמה ובייחוד שהוא מקרב אותי אל סופו...

חוץ מזה, שמחה לעדכן שקבעתי תאריך לתערוכה של ציוריי (בתם המסע, כפי שתכננתי), בבית צרפת בגבעת רם, ירושלים. הפתיחה עתידה להיות ב-8.2.2013 ביום שישי בצהרים. זה קצת רחוק, אני יודעת ועוד יגיעו פרטים והזמנה מסודרת בהמשך, אבל חשוב לי שתדעו וכבר עכשיו תשריינו את הזמן ביומנים, כי לא יתקבלו שום תירוצים !:)


ולסיום ציור חדש, שמתאים למזג האויר הקייצי/חורפי ששורר כאן לאחרונה, מקווה שתאהבו.

מופשט ברצועות, אקריליק על בד 40*40 ס"מ

2 comments:

  1. היי אורלי!
    כל הכבוד לך על הרוח בא את עושה את הדברים. והציור מקסים.
    חיפשתי אותך היום מכיון שרציתי להראות לך את הדיסק אך כבר יצאת.אחפש אותך בשבוע הבא. שבת שלום
    סמדר

    השבמחק
  2. תודה סמדר, מקווה להתראות בשבוע הבא, אני בהקרנות בין 10:00-12:00 בערך כל יום(בימי ראשון מגיעה יותר מאוחר), מקווה שהדיסק יצא יפה, סופ"ש נעים !

    השבמחק